ראש דוד, ויחי כ״ז

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

27 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

דברים לג ה וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל שָׁוִין בְּעֵצָה אַחַת מִלְּמַטָּה שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מִשְׁתַּבֵּחַ מִלְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" אֵימָתַי בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין וְאֲסִיפָה אֶלָּא רָאשֵׁי עָם שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יא, טז "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִי". דָּבָר אַחֵר כְּשֶׁהַנָּבִיא מוֹשִׁיב זְקֵנִים בִּישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מִשְׁתַּבֵּחַ לְמַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם" וְאֵין אֲסִיפָה אֶלָּא זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר שם "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל". יַחַד שִׁבְטֵי יֵשְׂרָאֵל כְּשֶׁהֵם עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת וְלֹא כְּשֶׁהֵם עֲשׂוּיִין אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "הַבֹּנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעְלֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ", רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי סְפִינוֹת וּקְשָׁרָן בְּהוּגָנִין וַעֲשָׁתוֹת וְהֶעֱמִידָן עַל גַּבֵּיהֶן וּבָנָה עֲלֵיהֶם פַּלְטֵרִין, כָּל זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת קְּשׁוּרוֹת פַּלְטֵרִין קַיָּמִין, פֵּרְשׁוּ הַסְּפִינוֹת אֵין פָּלְטֵרִין קַיָּמִין, כָּךְ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ", כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר, שמות טו, ב "זֶה אֵלִי וְאַנְּוֵהוּ", כְּשֶׁאֲנִי מוֹדֶה לוֹ הוּא נָאֶה וּכְשֶׁאֵין מוֹדֶה לוֹ כִּבְיָכוֹל בִּשְׁמוֹ הוּא נָאֶה. דברים לג ו-ז יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת. וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּא אֵצֶל בָּנָיו לִפְרָקִים, כְּשֶׁהוּא נִפְטָר מִבָּנָיו הָיוּ בָּנָיו וּקְרוֹבָיו מְלַוִּין אוֹתוֹ, אָמַר לָהֶם בָּנַי שֶׁמָּא כְּלוּם צֹרֶךְ יֵשׁ לָכֶם, שֶׁמָּא דָּבָר יֵשׁ לָכֶם, אָמְרוּ לוֹ אַבָּא אֵין לָנוּ צֹרֶךְ וְאֵין לָנוּ דָּבָר אֶלָּא כְּשֶׁתִּתְרַצֶּה לְאָחִינוּ הַגָּדוֹל, כָּךְ אִלּוּלֵא שְׁבָטִים לֹא נִתְרַצֶּה הַמָּקוֹם לִרְאוּבֵן, לְכָךְ נֶאֱמַר "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וַהֲלֹא מֵת הוּא, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וְלֹא יָמוּת לָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר "יְחִי רְאוּבֵן" בְּמַעֲשֵׂה יוֹסֵף, וְאַל יָמוֹת בְּמַעֲשֶׂה בִּלְהָה, רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵין מַחֲלִפִין לֹא זְכוּת בְּחוֹבָה וְלֹא חוֹבָה בִּזְכוּת, חוּץ מִשֶּׁל רְאוּבֵן, וּמִשֶּׁל דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב טז, יג "וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֶלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ", וְאַף עַל פִּי כֵן הַר לְעֻמָּתוֹ. מלכים א יא, כז "שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לְעוֹלָם אֵין מַחֲלִיפִין לֹא זְכוּת בְּחוֹבָה וְלֹא חוֹבָה בִּזְכוּת, אֶלָּא נוֹתְנִין מַתַּן שָׂכָר עַל הַמִּצְווֹת וָעֳנָשִׁין עַל הָעֲבֵרוֹת, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת", שֶׁעָשָׂה רְאוּבֵן תְּשׁוּבָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מֻצָּל רְאוּבֵן מֵאוֹתוֹ חֵטְא וְלֹא נִזְקָק לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ שְׁבָטִים בְּהַר עֵיבָל וְאוֹמֵר "אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו", וְנִזְקָק לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר בראשית מט, ד "כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ", שֶׁתָּבַע עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל אִמּוֹ.

1 ורוח אחרת אתי יש בו דרכי"ם שתים הנה בביאור מקרא קדש הנז' והן קדם נדעה נרדפה ביאור מאמרם ז"ל בילקוט וזאת הברכה רמז תתקנ"ג יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימות לעוה"ב ד"א יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה וצריך להבין במאי פליגי ויראה בהקדים את שיש בה ידיעה דאם האבות הי"ל דין ישראל גמור א"כ גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולאה ורחל גם בלהה וזלפה אחיות אין בהם איסור שתי אחיות ובלהה וזלפה פלגשים בלי כתובה וקדושין ונושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ומוצל ראובן מעון וכמ"ש הרב פרשת דרכים, ואין לומר דטעם יעקב אע"ה שנשא שתי אחיות לאה ורחל משום שהיה בח"ל ומשום הכי מתה רחל בכניסתם לארץ כמ"ש הרמב"ן דהרי בלהה וזלפה קיימות והם אחיות מפלגש והו"ל למות אחת מהן, אלא ודאי מדחזינן דבלהה וזלפה קיימות למדנו דמיתת רחל אמנו לא בעבור זה כי כלן גיירן ואין בהם איסור רק מתה מטעם אחר. ועי' מה שכתבתי לעיל פ' ויגש בד"ה ואולם על פי דשם צידדתי דאין ראיה מבלהה וזלפה, והכי רגילי המפרשים להראות פנים לכל צד, ואגבן מפרשי קראי ומאמרי רז"ל. וכבר נודע דיוסף הצדיק היה סבור דדינם כבני נח וכבר כתבנו דזו מעלת ראובן בשגם הוא בצ"ר לשיטת יוסף דאם יש להם דין ב"נ בביאה תליא מילתא ובלהה היא אשת אביו עם כל זה אזר כגבר חלציו והצילו כמו שכתבנו באורך פ' ויגש בס"ד. עוד נקדים מה שפירש הרב רבינו מהר"ר חיים ויטאל זצ"ל בס' עץ הדעת טוב פ' הברכה בביאור פ' יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר ותרגם אנקלוס יחי ראובן לחיי עלמא ומותא תנינא לא ימות ויקבלון בנוהי אחסנתהון במנינהון וביאר הרב ז"ל דראובן דכתיב ביה וישכב את בלהה עם היות שעדיין לא היו סנהדרין מיתה בידי שמים או כרת מי פטרו כי ב"נ מוזהר על העריות ועל אשת איש וכל מי שנתחייב כרת צריך להתגלגל פעם אחרת בעה"ז בסוד הגלגול וימות פעם אחרת ואח"ך ינקה מעונו ויכנס לעוה"ב לכן התפלל יחי ראובן בחיי עלמא ולא יצטרך להתגלגל ואל ימות ומותא תנינא לא ימות וא"ת כל האומר הקב"ה ותרן וכו' ב"ק דף נ'., לז"א ויהי מתיו מספר שהוא מ"ש הכתוב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורחו ליוסף כי אלולי שחטא היה נוטל פי שנים שני מספרים אבל עתה ויהי מתיו מספר אחד וזהו שתרגם אנקלוס יקבלון אחסנתהון במנינהון מנין אחד ואפיק אנשיו בלשון מתיו כי תמורת שתי מיתות הראויות עליו יענש שלא יקחו כי אם מספר אחד עכ"ד הרב מהרח"ו זצ"ל. ואפשר שבזה פליגי במאמר הנז' דדריש יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימות לעה"ב הכונה כדרך שפירש מהרח"ו יחי ראובן ולא יצטרך למות פעם אחרת בגלגול וישאר בעוה"ב, וזה רמז בעל המאמר באומרו ואל ימות לעה"ב כי רז"ל הסתירו מאד סוד הגלגול ולא דיברו בו בתלמוד ומדרשים כי אם בהעלם נמרץ והדבר אחר סבר דלא חטא בבלהה דיש להם דין ישראל וז"ש שם אחר וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר לומר דהיתה מטתו שלימה וראובן לא חטא והוא בכלל השבטים ועכ"ז הציל ליוסף דסבר דאין להקפיד עליו להיותו ילד כמ"ש אל תחטאו בילד וכמו שפירשו המפרשים, וז"ש הדבר אחר יחי ראובן במעשה יוסף שהצילו ולא תימא דא"כ ראובן שהציל יוסף סובר כמותו דדין ב"נ יש להם וא"כ גדול עונו בבלהה לא היא אלא ואל ימות במעשה בלהה דלעולם יש להם דין ישראל ולא חטא בבלהה דפלגש בלי כתובה וקדושין הו"ל כמפותת אביו דהותר לבן לישא אותה אלא דמטובו הציל ליוסף גם דלדעתו עונו גדול. איכו השתא יש לפני שתי דרכי"ם בביאור קראין ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני ששמרתי עצמי פ"ד שנה ונוצרת מטיפה ראשונה. ומשום כי אתה כחי וראשית אוני יש בזה להקל ולהחמיר כי מאחר שבאת מכחי זכותי תעמוד ולך תעלה יתר שאת מלשון הלא אם תטיב שאת בראשית ד' ז' ויש לך יתרון מחילה על חטאך ומצד אחר יתר עז זו היא שקשה עליך וראוי לעונש כי להיות הוייתך ממני וראשית אוני מרבה אשמתך וגדול עונך, וז"ש ויתר עז שיש יתרון קושי לכפר לך. אך פחז כמים אל תותר כלומר תכון תפלתי שלא תענש על שהיית פחז כמים וחטאת אלא אל תותר שבניך לא יהיו שני מספרים אלא מספר אחד בלי יתרון כי עלית וכו' ומוכרח ליענש. ומשה רבינו הלך דרך זו והתפלל על זה כמו שפירש הרב מהרח"ו כאמור.

« ראש דוד Vayigash ראש דוד Shemot »